תיק עיתונות לתקשורת

מופץ על ידי סרטי נחשון

החל מה – 6 בפברואר בבתי הקולנוע

diver

יחסי ציבור:

בסקינד תקשורת mor.sbpr@gmail.com 03-5238080

dividerdivider

סינופסיס

JUDY – A Film by RUPERT GOOLD

סרטו של רופרט גוּלד

 

118 דקות, אנגלית, כתוביות לעברית

הסרט מופץ בארץ על ידי סרטי נחשון ורד קייפ,

החל מתאריך 6 בפברואר בבתי הקולנוע בכל רחבי הארץ

 

רנה זלווגר, זוכת גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר  והמועמדת לפרס האוסקר חוזרת למסך ובגדול כג'ודי גרלנד האגדית.

 

 

הרבה לפני "רפסודיה בוהמית" של פרדי מרקיורי ו"רוקטמן" של אלטון ג׳ון, כבשה כוכבת-על אחת את המסכים והבמות ברחבי העולם. ג׳ודי, שזכתה לתהילת עולם כדורותי מ"הקוסם מארץ עוץ", מגיעה להופיע בלונדון כשהיא נקרעת בין הרצון להיות בבית עם ילדיה, לבין הצורך להתפרנס ולהיות נאהבת. קולה נסדק, אך נוכחותה הדרמטית מורגשת יותר מאי פעם.

 

עם שיריה המוכרים, ביניהם "אי שם מעבר לקשת" האלמותי, חוגג הסרט את כשרונה האגדי של ג'ודי גרלנד וכואב את מחיר הצלחתה של מי שהייתה ובעיני רבים עודנה, אמנית הבמה הגדולה בעולם.

 

הסרט מועמד לשני פרסי אוסקר: פרס השחקנית הטובה ביותר ופרס האיפור.

 

לצפייה בטריילר:  https://youtu.be/a25ecx9Cnag

 

יוצרים

 

בימוי                 רופרט גולד                    RUPERT GOOLD

תסריט              טום אדג'                       TOM EDGE

על פי ספרו של   פיטר קווילטר                 PETER QUILTER

צילום                אולה בראט בירקלנד       OLE BRATT BIRKELAND

עיצוב הפקה       קייב קווין                       KAVE QUINN

מוזיקה מקורית  גבריאל יארד                  GABRIEL YARED

ניהול מוזיקלי     מאט דאנקלי                   MATT DUNKLEY

 

שחקנים

 

ג'ודי גרלנד        רנה זלווגר         RENÉE ZELLWEGER          

רוזלין ווילדר      ג'סי באקלי         JESSIE BUCKLEY

מיקי דינס          פין וויטרוק         FINN WITTROCK

סיד לופט           רופוס סוול         RUFUS SEWELL

ברנר דלפונט      מייקל גמבון       MICHAEL GAMBON

לואי בי מאייר     ריצ'ארד קורדרי  RICHARD CORDERY

ברט רודס          רויס פירסון        ROYCE PIERRESON

 

הרקע להפקה

 

האירועים והדמויות בסרט מבוססים על דמויות אמיתיות ואירועים שהתרחשו.

יוצרי הסרט נטלו לעצמם חופש אמנותי לשנות ולהעצים את האירועים ואת הדמויות לצרכים דרמטיים.

ג'ודי גרלנד ומועדון ה-TALK OF THE TOWN  בלונדון

בשנת 1969 הייתה ג'ודי גרלנד אחרי 40 שנות קריירה, במהלכן כבשה לבבות רבים ברחבי העולם. השנינות שלה, החום ומעל לכל, קולה המיוחד ויוצא הדופן הקסימו מיליונים.

 

"אני אחת מתוך אותם מיליונים רבים שהתאהבו בה לאורך כמה דורות" אומרת רנה זלווגר על הדמות שהיא מגלמת בסרט.

למרות האהבה הגדולה הנ"ל, שנת 1969 הייתה שונה לגמרי עבור הילדה כוכבת משנות השלושים, שהפכה כוכב-על בשנות הארבעים והחמישים. ההצעות להופעות ולתפקידים בסרטים הלכו ופחתו וג'ודי שקעה בחובות ואף הפסידה את ביתה.

בניסיון להרוויח כסף כדי לכלכל את ילדיה הקטנים, הסכימה ג'ודי להיענות להצעה להופיע במשך חמישה שבועות במועדון TALK OF THE TOWN , מועדון לונדוני פופולרי להופעות ובילוי שהקים האמרגן ברנר דלפונט.

היה זה סוג של מוצא אחרון עבורה, עפ"י התסריטאי תום אדג'  "לונדון הייתה אחד המקומות האחרונים בו זכרו לה חסד נעוריה והיו נכונים להתעלם מהשם הרע שיצא לה. וזו הייתה עבורה, הזדמנות אחרונה להביט ישר בפניהם של מבקריה ולהוכיח להם שהם טועים. וגם להוכיח לעצמה שעדיין יש לה את זה ובגדול".

דלפונט העסיק את רוזלין אמבר להשגיח על ג'ודי במהלך ההופעות.

המפיק דיוויד ליווינגסטון, התרשם מההצגה "סופה של הקשת" עפ"י מחזה מאת פיטר קווילטר והחליט לפתח אותו לסרט שיעמיק את ההבנה לדמותה של האישה שהפכה לאייקון בינלאומי.

התסריטאי תום אדג' הוזמן להפוך את המחזה לתסריט קולנועי "לא ידעתי הרבה על הסיפור של ג'ודי גרלנד בלונדון, היה לי דימוי קלישאתי על גרלנד. כשהתעמקתי בראיונות הטלוויזיוניים שלה מסוף שנות השישים גיליתי אישה חמה מאד, שנונה מאד, דעתנית ובעלת מודעות עצמית. היא הייתה מודעת לתדמית שלה  והייתה מוכנה לשחק אתה. לכתוב את זה לתסריט, למצוא את הגרסה שלי לגרלנד היה אתגר גדול מאד".

הוא הרחיב את הסיפור וכלל בו קטעים מהעבר המסייעים בידי הצופים להבין טוב יותר את ג'ודי של שנת 1969, בה מתרחש מירב הסרט. תוך הקפדה שלא להציגה כקורבן של עברה, אלא כדמות הישרדותית שלעולם לא מוותרת.

ג'ודי גרלנד הייתה כוכבת הוליוודית מן הסגנון הישן, מרוחקת כמו שכל כוכבי תקופת הזוהר של הוליווד מרוחקים היום. אבל היה לי מעניין לבדוק אותה ולמצוא את הבלנס בין האגדה לאדם האנושי ולחיי היום יום, בין האם לדמות המיתולוגית. מה שעולה באופן ברור מן התסריט זה הצורך הגדול והכל כך אנושי של ג'ודי באהבה, בית וחיים נורמליים.

ההחלטה להתרכז ברגע מסוים אחד בתקופה אחת ולא ליצור סרט ביוגרפי, המביא את הרגעים הגדולים בחייה של הדמות הייתה גם מה שמשך את רנה זלווגר לפרויקט. זלווגר אמרה: "חשבתי שיש כאן הזדמנות לחקור דברים שבדרך כלל לא חוקרים כשמעלים דמות שהיא גדולה מהחיים. מה היא ניסתה להעביר בעבודה שלה ומה המחיר שהיא שלמה על כך. זו הייתה תקופה בחייה בה עבדה היות והייתה זקוקה לעבודה, אך מבחינה פיזית הייתה זקוקה למנוחה. הקול שלה, הסמל המסחרי שלה, שהעניק לחייה את המשמעות והפך אותה לאייקון שהייתה הוא גם מה שהיא הורסת כדי שתוכל לטפל בילדיה".

הבמאי, רופרט גולד מסכם: "היה לי עניין להתחבר לצדדים הסקסיים, שנונים, מסוכנים, ורגשיים של הדמות".

 

המוזיקה של ג'ודי גרלנד

 

האותנטיות של המוזיקה הייתה חשובה מאד בפרויקט. זה הצריך עבודה קשה מאד מצדה של זלווגר המבצעת בסרט את שיריה המוכרים של גרלנד. זלווגר מספרת: "מעולם לא התבקשתי לשיר בפומבי, התחלתי לעבוד שנה לפני הצילומים ולהפעיל את מיתרי הקול כמו כל שריר אחר בגוף. היה חשוב לי ליצור גרסה עוצמתית משלי לשירים ולא חיקוי של ג'ודי שהיא אייקון ענק".

"לא רציתי חקיין, רציתי לראות את רנה זלווגר שם על הבמה, וזה מה שכל כך נפלא בהופעה שלה, היא זמרת ומוזיקאית מצוינת והקושי שלה עזר לשקף את הקושי הגדול שהיה לג'ודי להופיע באותה תקופה ערב ערב על הבמה " אומר מאט דאנקלי המנהל המוזיקלי.

רנה זלווגר ממשיכה "התחלתי עם מאמן קולי, אריק וטרו בלוס אנג'לס, הוא חבר טוב וההזדמנות לעמוד ליד הפסנתר שלו, לשחק עם הפודל שלו היו התחלה נחמדה עבורי וסיבה להמשיך. בלונדון המשכתי לעבוד עם אריק דרך הפייס טיים ועם מארק מיילן בסטודיו שלו. מארק הגיע לסט פעמים אחדות כדי לוודא שאני לא גורמת לעצמי נזק. נהיו לי דלקות מרוב מתח ועייפות במיתרי הקול. על כל תהליך העבודה ניצח מאט דאנקלי המנהל המוזיקלי הגאון שלנו."

דאנקלי מסביר: "לג'ודי היה קול ייחודי ולא ראינו טעם לנסות לחקותה, לרנה יש קול גבוה יותר, בעוד שלג'ודי בזמן הזה של חייה היה קול מאד נמוך, שהגיע מבית החזה. עבדנו עם רנה שהיא גם תוכל לשיר משם. בסופו של דבר, היא עשתה עבודה נפלאה".

 

ג'ודי גרלנד

 

פרנסס אתל גאם נולדה במיניסוטה בשנת 1922, הוריה היו שחקני וודוויל וניהלו בית קולנוע בו הקרנות הסרטים היו משולבות במופעי וודוויל. היא החלה להופיע במופעי וודוויל באולם הקולנוע של הוריה, עם שתי אחיותיה הגדולות, לאחר כמה שנים עברו ההורים ללנקסטר בקליפורניה, האם עסקה בניהול הקריירה של שלוש הבנות, והאב ניהל בית קולנוע.

השלוש הופיעו בכמה סרטים ביחד. בשנת 1934 שינו האחיות גאם את שמן לאחיות גרלנד, אחרי שהשם גאם התקבל בצחוקים. בשנת 1935 ההרכב התפרק כשהאחות הגדולה נישאה למוזיקאי ופרשה ממנו. באותה שנה, לואי בי מאייר, מנהל אולפני MGM מזמין את ג'ודי לאודישן ומחתים אותה על חוזה בלעדי עם האולפן.

בגיל 13 ג'ודי הייתה בוגרת מדי לתפקיד הילדות וצעירה מדי לתפקידים בוגרים. היא גם הייתה "נחמדה מדי" עם מראה של הבת של השכנים, בבית הספר של האולפן למדו אתה כמה יפיפיות אמתיות, אווה גרדנר, אליזבט טיילור ועוד והיא הייתה מעיין ברווזון מכוער. לאחר שבצעה את השיר You Made Me Love You במסיבת יום ההולדת של השחקן קלארק גייבל היא הוזמנה לשיר את השיר בסרט "שיר מברודווי" 1938.

באולפן חיברו בינה לבין השחקן מיקי רוני לסדרה מצליחה של סרטים משותפים. גרלנד סיפרה שהיא ושחקנים נוספים כולל מיקי רוני קיבלו מהאולפן כדורים ממריצים כדי שיהיו ערניים וכדורי שינה שיוכלו לישון. בנוסף, למרות מידותיה הסבירות בהחלט דרש ממנה האולפן לרזות.

ב -1938 לוהקה לתפקיד דורותי בסרט "הקוסם מארץ עוץ" למרות התנגדותו של מנהל האולפן לואי בי מאייר.

בסרט היא שרה את הלהיט הגדול שלה "אי שם מעבר לקשת". הסרט זכה להצלחה ביקורתית אך לא כיסה את ההוצאות הגדולות. עם השנים הפך לקלאסיקה וגרלנד זכתה באוסקר היחיד שלה, שהוענק לשחקן ילד.

ג'ודי נישאה בגיל צעיר למוזיקאי דויד רוז ונאלצה לעבור הפלה היות והאולפן לא אישר את הריון. וב- 1943 נאלצה לעבור הפלה נוספת כשהייתה בהריון מיחסיה עם השחקן טיירון פאוואר.

הקריירה שלה פרחה כשהיא מופיעה במחזות זמר רבים ועל הבמות. למרות עימותים עם הבמאי וינסט מינלי בצילומי הסרט "פגוש אותי בסנט לואיס", פיתחו השניים רומן, בסופו נישאו ונולדה בתם ליזה מינלי. השניים התגרשו בשנת 1951. "השעון" היה הסרט הדרמטי הראשון בו לא שרה, הסרט זכה לביקורת ולהצלחה אבל הקהל היה מאוכזב מכך שג'ודי לא שרה בו. במהלך צילומי הסרט "הפיראט" היא סבלה מהתמוטטות עצבים ואושפזה ועל אף שהצליחה לסיים את הצילומים היא ניסתה להתאבד בפעם הראשונה.

היא חזרה לעבודה וצילמה סרט נוסף עם פרד אסטר, כתוצאה משימוש בכדורי מרשם שונים ואלכוהול החסירה ג'ודי ימי עבודה רבים וחלתה. כשהחלימה חזרה לעבודה במרץ, אך עדיין המשיכה לאחר לצילומים.

ג'ודי לוהקה לתפקיד "אנני אוקלי אשת לפידות", אבל הייתה מוטרדת מגודל התפקיד ומכן שהיה מזוהה כל כך עם כוכבת הבמה אתל מרמן, בשל החשש שלא תצליח להתמודד עם דרישותיו של הבמאי בזבי ברקלי, היא ניסתה להביא לפיטוריו. משלא הצליחה, איחרה לעבודה, החמיצה ימי צילום ולבסוף פוטרה מן הסרט.

גם הטיפולים בשוק חשמלי לטיפול בדיכאון, לא סייעו בידה. היא אושפזה לתקופה ארוכה, ולאחר שהחלימה הופיעה לצד ג'ין קלי בסרט "תיאטרון קיץ". גרלנד לקחה כדורים כדי לרזות באותה תקופה, ואת הסרט חתם אחד משיריה האהובים Get Happy , בו הופיעה בז'קט וכובע, רזה כמעט בעשרה קילוגרמים בסצנה שהפכה לאייקונית. כיוון שהמשיכה לאחר ולא להתייצב לצילומים ביטל האולפן את החוזה עמה.

מיד אחר כך הזמין אותה הזמר שחקן בינג קרוסי להופיע בתוכנית הרדיו שלו, ההופעות זכו להצלחה גדולה והיא יצאה לסיבוב הופעות ארוך באירופה. במשך ארבעה שבועות הופיעה באולם הפלדיום בלונדון הופעות שסמנו את לידתה מחדש. על סדרת ההופעות שלה בתיאטרון פאלאס בניו יורק שהתארכה שוב ושוב זכתה בפרס הטוני.

ב- 1954 כיכבה ברימייק המוצלח הראשון ל"כוכב נולד" לצידו של ג'יימס מייסון. הסרט הופק על יד חברת ההפקות שלה ושל בעלה באותה עת, סידני לופט אבי שני ילדיה הנוספים. ככל שהתקדמו הצילומים, התחלואים חזרו, ג'ודי חזרה לאחר והצילומים התארכו. הסרט זכה להצלחה אבל לא הכניס מספיק כסף והחברה שלה לא הפיקה סרטים נוספים, היא זכתה בגלובוס הזהב אבל לא זכתה באוסקר שכולם חזו שתזכה בו. גרלנד עשתה עוד מספר סרטים בהם תפקיד דרמטי נפלא ב"משפטי נירנברג" עליו הייתה מועמדת לאוסקר ולגלובוס הזהב לתפקיד משנה, את סרטה האחרון צילמה בשנת 1963.

היא המשיכה להופיע על הבמות והופעתה בקרנגי הול הייתה הצלחה גדולה שזיכתה אותה בפרסים כשהמופע יצא על גבי תקליט. היא הופיעה בטלוויזיה עם תכנית משלה "התכנית של ג'ודי גרלנד".

ב- 1964 יצאה ג'ודי למסע הופעות באוסטרליה, הביקוש היה כל כך גדול שהמופעים הועברו לאיצטדיון סידני וזכו להצלחה. כשהגיעה להופיע במלבורן, איחרה בלמעלה משעה, והקהל שהיה בטוח שהיא שיכורה שרק לה בוז, והיא ברחה מן הבמה לאחר 45 דקות. היא נישאה למפיק האוסטרלי של סיבוב ההופעות, לאחר גירושיה מסידני לופט ונפרדה ממנו בחלוף חצי שנה.

ניהול לקוי ומנהלים שמעלו בכספה הביאו לכך שהיא נותרה ללא משאבים ושלטונות המס עיקלו את ביתה ואת חוזה הקלטות שלה. היא הוזמנה להשתתף בסרט "עמק הבובות" אבל זכתה ליחס מעליב מבמאי הסרט ולבסוף פוטרה. היא חזרה להופיע עם שני ילדיה הקטנים בתיאטרון הפאלאס בניו יורק כששלטונות המס גובים את מרבית ההכנסות מן המופעים. 

גרלנד נאלצה לקבל את ההצעה להופיע חמישה שבועות במועדון בלונדון, במהלכם נישאה לבעלה החמישי מיקי דינס. זו התקופה המתוארת בסרט. הופעתה האחרונה התקיימה ב- 15 במרץ 1969 בקופנהגן.          ב- 22 ביוני מצא דינס את גרלנד מתה בחדר האמבטיה בדירתם השכורה בלונדון, ניתוח שלאחר המוות קבע שמותה היה תאונה על אף רמה גבוהה של חומרי הרדמה בדמה.  

למעלה מ- 20,000 איש השתתפו בטקס האשכבה לזכרה בניו יורק והיא נקברה בבית קברות לא הרחק ממנהטן, שנים אחר כך העבירו ילדיה את עצמותיה לקבורה בלוס אנג'לס. לאחר מותה הסתבר שמתוך המליונים הרבים שהרוויחה בחייה, נותר בחשבונה סכום של 20,000 דולר. בתה, ליזה מינלי, שילמה את חובותיה בעזרת ידידים כמו פרנק סינטרה.

 

מועדון TALK OF THE TOWN  בלונדון

המועדון פעל במבנה הנמצא בלב הווסט אנד של לונדון ליד כיכר לסטר בפינת רחוב צ'רניג קרוס. בניין ההיפודרום נחנך בשנת 1900 כאולם למופעי מוזיקה ולמופעי קרקס, תשע שנים אחר כך הפך לאולם תיאטרון בן 1350 מקומות, בו התקיימה לראשונה הבכורה של אגם הברבורים בלונדון והופעת הבכורה של ג'ולי אנדרוס על הבמה. במשך מספר שנים היה המקום המקבילה הלונדונית של הפולי ברז'ר מפריז. ב- 1958 ברנר דלפונט שינה את המבנה הפנימי והפך אותו למועדון לילה. רבים מן האומנים הגדולים של התקופה הופיעו בו, ביניהם: דיאנה רוס והסורפרימס, שירלי באסי, פרנק סינטרה, מל טורמה, סמי דייוויס ועוד. מיטב האומנים האמריקאים והבריטיים צילמו במקום תכניות טלוויזיה וחלק מן המופעים הפכו לתקליטים מצליחים. ב- 1983 שופץ המקום שוב והפך למועדון לילה/מסעדה שפעל עד 2005. ב- 2012 נפתח במקום קזינו.

 

סופה של הקשת – הצגת תיאטרון

 

מחזהו המוזיקלי של פיטר קווילטר מהווה את הבסיס לסרט "ג'ודי מעבר לקשת". הצגת הבכורה התקיימה בסידני אוסטרליה בשנת 2005 זהו פיתוח של מחזה אחר של קווילטר "שירה האחרון של הזמיר", שהוצג בתיאטרון פרינג' בלונדון בשנת 2001, כיכבה בו טרייסי בנט (אחותו הגדולה של בנדיקט קמברבץ') והוא לא עסק במדויק בדמותה של גרלנד. קווילטר החליט לכתוב את המחזה מחדש ולהתרכז בדמותה של גרלנד והופעותיה האחרונות בלונדון. בכורת המחזה הייתה בבית האופרה של סידני בכיכובה של קרולין אוקונור שזכתה בשלושה פרסים על תפקידה. הבמאי טרי גו'נסון חידש את ההצגה באנגליה, והפעם עם טרייסי בנט בתפקיד הראשי. ההצגה הוצגה בלונדון מספר חודשים והייתה מועמדת למספר פרסי אוליבייה, לאחר ההצגות בלונדון יצאה ההפקה לסיבוב ברחבי בריטניה, ומשם עברה לארצות הברית ולברודווי. בנט זכתה למועמדות לטוני ופרסי משחק נוספים. בהמשך, הועלה המחזה בארצות שונות כמו קנדה, מקסיקו ספרד גרמניה, יפן, פורטוגל ועוד, וגם בתיאטראות רבים ברחבי ארצות הברית.

 

אודות השחקנית הראשית רנה זלווגר (ג'ודי)

 

ילידת טקסס 1969. מוכרת בזכות התפקיד הראשי בסדרת הסרטים "ברידג'יט ג'ונס", דמותה בסרט הראשון זיכתה אותה במועמדויות לשלל פרסים, בהם גם לאוסקר. הופעתה בסרט  "שיקגו" זיכתה אותה במועמדות שנייה לאוסקר. היא זכתה לאוסקר כשחקנית משנה על הופעתה בסרט "קולד מאונטיין". תפקיד שזיכה אותה גם בפרס גלובוס הזהב, פרס גילדת השחקנים, הבאפטא (האוסקר הבריטי) ופרס איגוד המבקרים. הפריצה שלה הייתה בסרט "ג'רי מגוויר" לצדו של תום קרוז, ואח"כ בסרטים כמו "האחות בטי", "איש סינדרלה" לצדו של ראסל קרואו ו"ביאטריס" על הציירת/סופרת ביאטריס פוטר ועוד.

תפקידה ב"ג'ודי מעבר לקשת" זיכה אותה לשלל תשבחות, פרסים רבים ביניהם פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר, פרס איגוד המבקרים (National Board of Review), פרס שחקנית השנה של הוליווד ופרס שחקנית השנה של הקולנוע העצמאי הבריטי ומועמדויות נוספות רבות לפרס שחקנית השנה, כולל מועמדות לאוסקר לשחקנית הטובה ביותר.

רנה זלווגר היא ההשראה ללהיט המקסים "רנה" של אריאל הורוביץ שכבש את המצעדים ואת גלי האתר מאז הפציע בשנת 2002.  

 

אודות השחקן סר מייקל גמבון (ברנר דלפונט)

 

יליד 1940 באירלנד, משפחתו היגרה לאנגליה בהיותו בן 5. מגדולי שחקני הבמה בבריטניה. הופיע גם ב- 70 סרטים ותוכניות טלוויזיה, הבולט בהם "הבלש המזמר" של דניס פוטר שזיכה אותו בפרס הבאפטא. הופיע בסרטים רבים ביניהם "הטבח, הגנב אשתו והמאהב" של פיטר גרינוויי, "פארק גוספורד" של רוברט אלטמן,  "קוורטט " של דסטין הופמן, מוכר ואהוב על כולנו בשל תפקידו הבלתי נשכח כדמבלדור בסדרה "הארי פוטר".

 

אודות הבמאי רופרט גולד

 

המנהל האמנותי של תיאטרון אלמיידה בלונדון. במאי שותף בלהקה השייקספירית המלכותית (2009-2102). זכה פעמיים בפרסי אוליבייה, פרס המבקרים ופרס העיתון Evening Standard . העלה בבכורה עולמית את המחזמר "אמריקן פסיכו ואת המחזה "המלך צ'רלס השלישי", מחזהו של ניל ברטלט העוסק בימי מלכותו העתידיים של הנסיך צ'רלס. ההצגה זכתה להצלחה בלונדון והועלתה גם בברודווי. עיבוד טלוויזיוני של המחזה זכה בפרס הבאפטא. ביים את המחזה "דיו" שהוצג בלונדון והועלה גם בברודווי. ביים הפקה מצליחה של "ריצ'רד השלישי" עם רייף פיינס. מרבה לביים אופרות, מחזות זמר, והצגות בסגנונות שונים, ב- 2015 ביים את סרטו הראשון "סיפור אמיתי" עם ג'יימס פרנקו וג'ונה היל.

ב- 2017 העניקה לו המלכה תואר OBE על תרומתו לעולם התיאטרון והדרמה.

טריילר

בעת שימוש יש לתת קרדיט: באדיבות סרטי נחשון

קליפים

בעת שימוש יש לתת קרדיט: באדיבות סרטי נחשון